נוודות דיגיטלית

ההיסטוריה מתחלקת לשתי תקופות: לפני ואחרי הקורונה. לפני הקורונה, מהנדסים שביקשו לעלות או לחזור לארץ נתקלו בבעיה. חברות התעקשו שהם יגיעו לארץ בשביל ראיון פרונטלי. פשוט לא היה נהוג להעסיק על סמך ראיון זום בלבד. בשבוע שעבר סיפרה חברת הייטק ישראלית, כיצד היא גייסה השנה 2000 אנשים. כל התהליך היה וירטואלי. במרבית החברות הגלובליות, המהנדסים לא ראו משרד במשך שנה. זו הנחייה מההנהלה בחו”ל שלא מבינה למה המנהלים בישראל מבקשים לחזור למשרדים. בארה”ב, סקרי משאבי אנוש מצביעים שרוב החברות חושבות להמשיך במודל היברידי ולהתיר עבודה מרחוק גם כאשר האוכלוסיה תהיה מחוסנת. בחברות הישראליות העבודה היא לרוב היברידית (בית/משרד), למרות שרבות מהן מעסיקות מהנדסים וסטודנטים ללא נוכחות במשרדים.

בארץ שוק שכירות המשרדים נפגע קשה מיציאת החברות ומחירי שכירות ירדו בעד 40%. גם שוק השכירות למגורים בחיפה סובל מדירות ריקות, בגלל חזרת הסטודנטים ללימוד זום מהבית. באקדמיה מתלבטים ומדברים על חזרה למודל היברידי של הרצאות פרונטליות וזום. 

עכשיו כאשר חיסוני הקורונה עומדים לפתוח גבולות ללא צורך בבידוד ושאלת העבודה מרחוק נפתחת לאופציה גלובלית. אולי לא נצטרך לחכות לפנסיה בשביל שנת ההפלגה ביכטה מסביב לעולם. אולי נתחיל לראות מהנדסים צעירים העובדים מלב-ים בעזרת חיבור הסטארלינק של אילון מאסק. האם הם יצרכו לשלם מס-הכנסה והאם ראיון זום מול מהנדס היושב על הסיפון יגרום למחלת ים למראיין בישראל?

פורסם ב- 2021


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *